קהילה

מגדל המים בנווה-איתן || רוברט פרי

הגעתי לנוה-איתן במסגרת "הגרעין המאוחד" בשנת 1953. באותה תקופה שלמה הראל היה אחראי על כל מערך האינסטלציה של הקיבוץ, כולל מגדל
המים שהיה גם הוא בתחום אחריותו. אני מוניתי לסגן של שלמה והוא הפך אותי לאחראי על תפעולו של מגדל המים.
בתור "מנהל" המגדל, הייתי צריך לצאת שלש פעמים ביום למשאבת "בודה", שהייתה ממוקמת מעבר לכביש שמול בית העלמין ומפעיל אותה בהתאם לצורך. הייתה בעיה לדעת אם המגדל מלא וכמה צריך לשאוב.
הפתרון היצירתי לבעיה הוצע ע"י משה טרייביץ' שהיה אז מסגר וניחן בידיים טובות. הוא התקין מצוף שחובר לכבל שעלה בגלגלת לבריכת המגדל. בנוסף עשה מתקן חיצוני של שני כבלים שירדו מהמגדל וביניהם היה לוח גדול עם ג'ריקן ריק שנראו למרחוק.
כשהלוח היה למעלה- סימן שהבריכה ריקה.
כשהיה למטה- סימן שהייתה מלאה.
בהמשך- חיברו מצוף שסגר את עצמו כשהבריכה הייתה מלאה, אך לפחות אחת לשבוע הוא "שכח" לסגור והיינו עדים למפלי מים שזרמו מהמגדל מטה.
ההשגחה על המים במגדל הייתה עבודה משעממת, אך חיונית ביותר.
לפעמים הייתי נרדם למרות רעש המשאבה, ואז המצוף היה עולה ועושה "אמבטיה" לכל סביבתו.
כל אזור המשאבה היה "ג'ונגל", מבודד ומרוחק מהקיבוץ. לפעמים הדרה הייתה מלווה אותי. יום אחד היא הסתובבה באזור ה"בודה" ופתאום אני שומע צעקות: "נמר, נמר!" התברר שהיה זה חתול בר גדול, ששוטט להנאתו במקום עם עוד תנים וחיות למיניהן…
במשך הזמן הניחו צינור אסבסט בלגי, שנחשב להמצאה חדשה (עדיין לא היו מודעים לנזקים של האסבסט), אך הבעיה הייתה שהצינור התפוצץ כל פעם
שסגרו או פתחו מחדש את המים.
מאז שהמגדל הפך למקור של מי שתייה, היה צריך פעם בשנה לעשות ניקוי למיכל המים.
לילה קודם היו מנתקים את המים מהמגדל. ביום הניקוי היה צוות של נערים, מצויד במגפיים, דליים, חבלים ואתים.נכנסנו עם פנסים לתוך בוץ שהצטבר והגיע מעבר לברכיים.
אפשר היה למצוא שם נחשים, צפרדעים ועכברים שקועים בבוץ. את כל התכולה הזאת היינו מוציאים בעזרת האתים החוצה… עד השנה הבאה!
שלושת חדרי המגדל מילאו פונקציות רבות.
בקומה הראשונה- המרפאה של מניה ורחל ש. בקומה השנייה- סידור עבודה, ובשלישית-הנה"ח בניצוחם של מינה, הלה ומשה פ.
הטלפון היחידי שהיה בזמנו, נמצא בקומה השנייה. הוא היה נעול (כדי שלא יוכלו לטלפן) ושימש רק לשיחות נכנסות. הדרך היחידה לדעת מה נולד לך,
הייתה לשבת בקומה השנייה ולחכות לטלפון מבית החולים… כך נולדו אייל ואורנה וילדים נוספים…
אך כאמור- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים… מהר מאד למדנו איך להשתמש בטלפון הנעול. היינו מקישים על תושבת הטלפון מספר פעמים (כמו במורס), וכך עקפנו את הנעילה.
במשך הזמן שלמה עבר ללול וכך הפכתי , בזכות המגדל, לאינסטלטור של הקיבוץ. למרות שמעולם לא למדתי מקצוע זה, אני עד היום עושה את כל התיקונים בבית בעצמי!
אין ספק שהמגדל והחברים הוותיקים הם חלק מההיסטוריה של נוה-איתן.

חנוכת המגדל המחודש וערב השירה שיתקיים בחול המועד סוכות,
מוצ"ש 21.9 בשעה 21:30
הוא ערב הצדעה לא רק למגדל, אלא לדור המייסדים והממשיכים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s